אתם מעבירים ערב רגוע לגמרי. ואז אתם פותחים פיד ורואים שלושה אנשים שאתם מכירים במסיבה שלא הוזמנתם אליה, חופשה טרופית של מישהו, וחבר שמכריז על חדשות טובות. פתאום הערב הרגוע שלכם מרגיש כמו פרס ניחומים. למה שיש בבטן קוראים בשם — FOMO, הפחד לפספס — והוא הפך לאחת מתופעות הלוואי הכי אמינות של נשיאת כל העולם החברתי בכיס.
FOMO מקבל לעיתים יחס כמו עוד תופעה של קצת חוסר ביטחון או של היותם קצת יותר מדי אונליין. אבל זו תופעה פסיכולוגית אמיתית שנחקרה, עם גורמים ברורים, וחשוב מכך — היא בכלל לא קשורה באמת לאירועים שאתם מפספסים. להבין במה היא באמת עוסקת — ובמה היא לא, גם אם זה לא מה שזה מרגיש — זה מה שמאפשר להנמיך את הווליום.
מה זה בעצם FOMO
חוקרים מגדירים את הפחד מהחמצה כחשש מתמשך מכך שאחרים אולי חווים חוויות מתגמלות שאתם לא נוכחים בהן, יחד עם רצון להישאר מחוברים כל הזמן למה שאחרים עושים. את המונח חקרו לעומק אנדרו פרז'יבלסקי ועמיתיו, שמצאו כי FOMO היה קשור למצב רוח נמוך יותר, לשביעות רצון נמוכה יותר מהחיים, ו — באופן מובהק — לשימוש גבוה יותר, וכפייתי יותר, ברשתות החברתיות. FOMO דוחף אתכם לפיד, והפיד מזין את ה-FOMO.
הנה החלק שממסגר מחדש הכול: FOMO נובע מצרכים פסיכולוגיים שלא מקבלים מענה, במיוחד מהצורך להשתייך ולהרגיש מחוברים. כשמרגישים שהצרכים האלה לא מקבלים מענה, הפחד להישאר מחוץ למה שאחרים חווים מתגבר. לכן הכאב שאתם מרגישים הוא לא באמת "הלוואי שהייתי באותה מסיבה בדיוק." זה יותר "האם אני מחובר, האם אני שייך, האם אני עומד בקצב?" — והפיד מתוכנן במדויק כדי ללחוץ בדיוק על המקום הזה.
FOMO מרגיש כאילו הוא קשור למסיבה שאתם מפספסים. אבל בעצם הוא קשור לשאלה הרבה יותר בסיסית — האם אתם עומדים בקצב, האם אתם שייכים? — ולפיד שמתוכנן כך שהתשובה תרגיש כמו 'לא' מאה פעמים ביום.
למה הפיד מייצר את זה
FOMO היה קיים עוד לפני הרשתות החברתיות — בני אדם תמיד ייחסו חשיבות להשתייכות חברתית. אבל הפלטפורמות הפכו צביטה מזדמנת לטפטוף קבוע, באמצעות כמה מאפייני עיצוב מאוד ספציפיים.
אתם רואים את רגעי השיא של כולם, בבת אחת
אנשים מעלים את הרגעים הכי טובים שלהם — המסיבה, הטיול, הניצחון — וכמעט אף פעם לא את יום שלישי הרגיל או את היום הרע. לכן הפיד שלכם הוא רצף מהודק של רגעי השיא של עשרות אנשים, דחוסים לגלילה אחת. בסוף אתם משווים את החיים הפנימיים הרגילים והלא־ערוכים שלכם מול רגעי השיא החיצוניים והערוכים של כולם. אין חיים אמיתיים שיכולים להתחרות בסך הכול הזה, ולכן הפיד כמעט תמיד משאיר אתכם בתחושה שאתם נשארים מאחור. זה אותו מנגנון שעומד מאחורי הכתבה שלנו על למה רשתות חברתיות גורמות לכם להרגיש רע יותר.
ההחמצה עכשיו גלויה ובלתי ניתנת להכחשה
לפני הרשתות החברתיות, אם לא הזמינו אתכם למשהו, בדרך כלל פשוט לא היה לכם מושג. עכשיו יש לכם תיעוד מצולם בזמן אמת של בדיוק הדבר שלא הייתם חלק ממנו. הפלטפורמה הופכת היעדר שפעם היה בלתי נראה לתמונה חיה, חוזרת, של הדרה. זה לא תוצר לוואי — הפעילות החברתית הגלויה היא מה שגורם לכם להמשיך לבדוק, והבדיקה שלכם היא המוצר.
העיוות המרכזי: אתם משווים את החיים הפנימיים השלמים והלא־ערוכים שלכם מול סרטוני השיא המהודקים של עשרות אנשים בבת אחת. זו השוואה לא הוגנת — והתחושה שאתם נשארים מאחור היא התוצאה המתבקשת.
המעגל ש-FOMO יוצר
FOMO מזין את עצמו בצורה ממש לא נעימה. מתחילה תחושה של ניתוק או של פיגור, אז אתם בודקים את הפיד כדי להתחבר מחדש ולהרגיע את עצמכם. אבל הפיד — שבנוי על רגעי שיא ועל הדרה גלויה — גורם לכם להרגיש עוד יותר מאחור, לא פחות. אז אתם בודקים שוב. דווקא ההתנהגות שאמורה להקל מביאה עוד מהכאב, וזה דוחף לעוד מאותה התנהגות.
זו הסיבה שהעצה "פשוט להשתמש בזה פחות" נשמעת ריקה כשמדובר ב-FOMO: הפלטפורמה למעשה משמשת כדרך שלכם — גם אם היא לא עובדת — לענות על צורך אמיתי בשייכות. אי אפשר פשוט להוציא אותה מהמשוואה בלי לטפל בצורך שמתחת, אחרת תימשכו ישר חזרה. הדרך החוצה היא לא רק להשתמש בפיד פחות — אלא לענות על צורך השייכות במקום שהפיד לא יוכל לחבל בו.
איך להרגיע אותו
כי FOMO הוא בעצם בעיה של צרכים שלא קיבלו מענה, שמתחפשת לתחושת החמצה, והגישות שעובדות מטפלות גם בפיד וגם בצורך שמתחתיו:
- תנו שם לרגש האמיתי. כשהכאב הזה עולה, שאלו: האם זה באמת קשור לאירוע הזה, או לתחושה של ניתוק כרגע? כשמגדירים את זה כצורך בשייכות ולא כ-FOMO ספציפי, זה לרוב מפיג אותו מיד — אתם מפסיקים לרדוף אחרי המסיבה ומבחינים ברגש האמיתי.
- השקיעו בקשר אמיתי במקום בקשר דרך הפיד. הצורך שמתחת ל-FOMO נענה דרך קשר אמיתי, לא דרך צפייה בחיים של אחרים. שיחה אמיתית אחת עוזרת לכאב הזה יותר משעה של גלילה. גלילה רק מזינה אותו.
- סננו לפי המציאות, לא לפי רגעי שיא. השתיקו או הפסיקו לעקוב אחרי החשבונות שבאופן עקבי מפעילים השוואה. זה לא קטנוני — אתם פשוט מסרבים לזרם תוכן שמותאם לגרום לכם להרגיש מאחור.
- תרגלו את 'JOMO' — השמחה שבפספוס. תנו בכוונה ערך לערב בבית, לרגע שלא צולם, לדבר שבחרתם בו במקום הדבר שראיתם. לפספס את רוב הדברים זה נורמלי ובסדר; הפיד פשוט גרם להיעדר להרגיש כמו כישלון.
- צמצמו את הגישה של הטריגר. פחות זמן בזרם רגעי השיא אומר פחות פגיעות של השוואה. שלבו את זה עם השינויים המבניים במדריך שלנו על הפחתת זמן מסך בלי כוח רצון.
השינוי החשוב ביותר הוא להבין שהפיד הוא לא חלון אל מה שחסר לכם — הוא מכונה שנערכה בקפידה, שמגבירה תחושת הדרה ומכוונת לצורך שלכם להשתייך. ברגע שרואים את זה ככה, הצביטה מאבדת מכוחה. היא לא מספרת לכם את האמת על החיים שלכם; היא פשוט עושה את העבודה שלה.
השורה התחתונה
FOMO מרגיש כאילו הוא קשור לחוויות הספציפיות שחולפות לידכם, אבל בעצם מדובר בצורך עמוק יותר להשתייך ולהישאר בעניינים — שפיד דוחף בו בלי הפסקה ומראה לכם בבת אחת את רגעי השיא של כולם והופך כל היעדרות לתמונה גלויה של הדרה. ההשוואה מוטה מראש, והתחושה שאתם בפיגור היא התוצאה המתוכננת.
הפתרון הוא לא לעקוב אחרי הפיד עוד יותר כדי לא לפספס כלום — זה רק מזין את הלולאה. הפתרון הוא לענות על הצורך האמיתי במקום אחר, בקשר אמיתי, ולהכיר בפיד כמכונת ההשוואה שהוא. אתם לא מפספסים את רוב מה שאתם רואים. מראים לכם אוסף רגעי השיא ומבקשים שתרגישו קטנים לידו. אתם יכולים לסרב.
Sources
- Przybylski, A.K., Murayama, K., DeHaan, C.R., & Gladwell, V. (2013). Motivational, emotional, and behavioral correlates of fear of missing out. Computers in Human Behavior, 29(4), 1841–1848.
- Baumeister, R.F., & Leary, M.R. (1995). The need to belong: Desire for interpersonal attachments as a fundamental human motivation. Psychological Bulletin, 117(3), 497–529.
- Elhai, J.D., Levine, J.C., Dvorak, R.D., & Hall, B.J. (2016). Fear of missing out, need for touch, anxiety and depression are related to problematic smartphone use. Computers in Human Behavior, 63, 509–516.
- Beyens, I., Frison, E., & Eggermont, S. (2016). "I don't want to miss a thing": Adolescents' fear of missing out and its relationship to adolescents' social needs. Computers in Human Behavior, 64, 1–8.
- Fardouly, J., Diedrichs, P.C., Vartanian, L.R., & Halliwell, E. (2015). Social comparisons on social media. Body Image, 13, 38–45.
איך אנחנו חוקרים ובוחנים את זה
בנו מערכת יחסים רגועה יותר עם הטלפון שלכם
Unwire הופכת את הרעיונות במאמר הזה לפעולה — אבחון AI של ההרגלים הדיגיטליים שלכם, מסלול למידה מותאם אישית, ומעקב אחר הרגלים שמשנה את הסביבה, לא רק את כוח הרצון שלכם.
