הכנסת סוף לשעמום שלך — ואיבדת משהו חשוב

מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשת באמת משועמם? לא קצת חסר גירוי לשנייה לפני שהגעת לטלפון שלך — אלא באמת משועמם, בלי שום דבר לעשות ובלי שום דבר להסתכל עליו, במשך יותר מדקה? עבור רוב האנשים, התשובה הכנה היא: לא בשנים. הטלפון הפך את השעמום לאופציונלי, ובחרנו לבטל אותו. כל תור, כל נסיעה במעלית, כל רווח עכשיו מלא. זה מרגיש כמו ניצחון. זה יכול להיות הפסד שקט.

לשעמום יש מוניטין רע — אנחנו מתייחסים אליו כאל בעיה שצריך לפתור, ריקנות שצריך למלא. אבל חוקרים שחוקרים את השעמום גילו שהוא עשה עבודה חשובה כל הזמן: הוא הניע יצירתיות, עורר התבוננות עצמית, ודחף אותנו לעבר משמעות. על ידי חיסול השעמום לחלוטין, ייתכן שכיבינו תהליך מנטלי שלא ידענו שאנחנו צריכים. זה מה שהשעמום היה בשביל, ולמה להחזיר קצת ממנו שווה את אי הנוחות.

מה שהמוח שלך עושה כשאין לו מה לעשות

כשאתם לא ממוקדים במשימה או קולטים קלט חיצוני, המוח שלכם לא נכבה — הוא פשוט מחליף מצב. הוא מפעיל את מה שמדעני מוח קוראים לו רשת ברירת המחדל, דפוס פעילות שמקושר לנדידת מחשבות, חלימה בהקיץ, היזכרות בעבר, דמיון העתיד, ויצירת חיבורים לא צפויים בין רעיונות. זה לא זמן סרק. זה הרגע שבו הרבה מהעיבוד ברקע של המוח — איחוד, הרהור, פתרון בעיות — באמת קורה.

שעמום הוא הדלת למצב הזה. המצב הלא נוח, הלא מגרה הוא מה שמאפשר למוח להיסחף פנימה ולהתחיל לנדוד בצורה פרודוקטיבית. אם תמלא כל שנייה פנויה בקלט, לא תעבור את הסף הזה — רשת המצב הבסיסית בקושי מקבלת הזדמנות. שמרת על המוח שלך במצב תגובתי קבוע, פונה החוצה, והרעבת את המצב הפנימי, היצירתי.

שעמום לא זמן ריק — הוא הדלת למצב שבו המוח שלך משקף, מחבר רעיונות ומייצר רעיונות חדשים. אם תמלא כל פער עם תוכן, לא תעבור דרך הדלת.

מה ששעמום עשה בשקט בשבילך

הזנת יצירתיות

יש סיבה לכך שכל כך הרבה אנשים מדווחים שהרעיונות הכי טובים שלהם עולים להם במקלחת, בטיול או בזמן שטיפת כלים — פעילויות עם מעט גירויים שמאפשרות למחשבה לנדוד. בניסוי אחד, אנשים שבילו קודם 15 דקות בהעתקת מספרים מספר טלפונים העלו שימושים יצירתיים יותר לזוג כוסות פלסטיק מאנשים שדילגו על המשימה המשעממת (Mann & Cadman, 2014). זה היה מחקר קטן, אז כדאי לראות בו רמז ולא הוכחה, אבל הוא מתאים למחקרים אחרים שמראים שמשימות לא תובעניות שמאפשרות למחשבה לנדוד עוזרות לרעיונות להתבשל (Baird et al., 2012). שעמום הוא לא פעם מסלול ההמראה הלא נעים שממנו היצירתיות ממריאה. תסירו את מסלול ההמראה ותפחיתו את ההמראות.

ליצור מקום להרהור עצמי

זמן לא מובנה ולא מגרה הוא הזמן שבו אנחנו מעבדים את חיינו — איך אנחנו מרגישים, מה חשוב, מה מפריע לנו, מה אנחנו רוצים. זה לא נעים חלקית כי העיבוד הזה מעלה דברים שאולי היינו מעדיפים לא להתמודד איתם. אבל להימנע מזה יש מחיר: חיים בלי הפסקות שקטות הם חיים בלי זמן מובנה באמת להרהר בהם. הטלפון מציע בריחה קבועה מחברת עצמנו, ואנחנו לקחנו את זה.

הנעת פעולה משמעותית

שעמום הוא, בחלקו, אות — דחיפה שאומרת "זה לא מעניין אותך; לך תמצא משהו שחשוב." היסטורית, הדחיפה הזו הכניסה אנשים לתחומי עניין חדשים, פרויקטים, קשרים, שינוי. כשאנחנו מיד מכבים כל ניצוץ של שעמום עם פיד, אנחנו משתיקים את האות. אנחנו מרגישים פחות משועממים, אבל גם מאבדים את אי הנוחות שהניעה אותנו לעבר דברים משמעותיים יותר. ההשתקה היא הבעיה שמתחזה לפתרון.

למה אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר

חלק ממה שהופך את זה לקשה לשינוי הוא הרגל. אחרי שנים של מילוי כל רגע פנוי בתוכן עתיר גירויים, השקט מרגיש לא מוכר, והיד כבר נשלחת לטלפון עוד לפני שהשעמום בכלל מספיק להירשם. אין ראיות טובות לכך שטלפונים משנים לצמיתות את מה שהמוח יכול לסבול — אבל ההרגל שלא לשבת עם השעמום הוא אמיתי, וכמו כל הרגל, אפשר לאמן אותו מחדש. זה חופף מקרוב למה שאנחנו מתארים במאמר שלנו על popcorn brain.

ישנה הדגמה מחקרית מרשימה עד כמה זה רחוק: במחקרים שבהם אנשים הושארו לבד בחדר עם רק המחשבות שלהם וכפתור שמספק שוק חשמלי קל, חלק ניכר בחרו להכות את עצמם במקום לשבת בשקט ללא גירוי. מתברר שאנחנו לא כל כך טובים בלפשוט להיות — והטלפון גרם לנו להיות גרועים יותר בזה, בכך שהוא מבטיח שאנחנו כמעט אף פעם לא צריכים לתרגל.

איך להחזיר קצת שעמום

לא צריך להפוך לנזיר. המטרה היא להחזיר לעצמכם כמה פערים בלי גירויים, כדי שהמצב הפנימי והיצירתי יקבל שוב תור. דרכים מעשיות, בלי מאמץ רב:

• השאירו את הפערים ריקים בכוונה. ממתינים בתור, נוסעים במעלית, הולכים לאנשהו — בכוונה אל תיגשו לטלפון. תנו לשעמום לקרות. דווקא ברגעי הביניים הקטנים האלה נדידת המחשבות הייתה מתרחשת.
• עשו מדי יום פעילות אחת עם מעט גירויים. הליכה בלי פודקאסט, שטיפת כלים בלי מסך, ישיבה עם קפה בלי קלט. משימות ממוקדות ועם מעט גירויים הן קרקע מצוינת לנדידת מחשבות.
• שמרו כלי ללכידת הרעיונות שעולים. כשאתם מפנים מקום לשעמום, רעיונות ותובנות מתחילים להופיע שוב — לפעמים דווקא בזמן לא נוח. מחברת או אפליקציית פתקים (לשימוש כדי לרשום, לא כדי לגלול) מוודאות שלא תאבדו אותם.
• צפו קודם לאי־נוחות. הפרקים הראשונים של שעמום שחוזר מרגישים חסרי מנוחה ולא נעימים — זו פשוט סבילות נמוכה יותר, לא סימן שזה לא עובד. זה נרגע בתוך כמה ימים כשהיכולת נבנית מחדש.
• שמרו על מסגרת אחת בלי טלפון. גם חלון יומי אחד שבו הטלפון מחוץ להישג יד נותן לשעמום מקום להופיע. ראו את המאמר שלנו על שמירה על 20 הדקות הראשונות של היום.

המסגור מחדש שהופך את זה לקל יותר: אתם לא מנסים לסבול יותר. אתם מנסים להפסיק להקהות אוטומטית תחושה שבשקט עבדה בשבילכם. קצת שעמום הוא לא כישלון של הבידור — זה חומר הגלם שהמוח שלכם צריך כדי לחשוב את המחשבות שלו בעצמו.

הנקודה החשובה

התייחסנו לשעמום כאל בעיה ולטלפון כאל הפתרון, והסרנו אותו כמעט לחלוטין. אבל שעמום היה תכונה — הדלת למחשבות נודדות, יצירתיות, התבוננות עצמית, והחוסר שקט שמניע אותנו לעבר מה שחשוב. למלא כל רווח בגירוי מרגיש כמו התקדמות, אבל זה שקט שינה תהליך מנטלי שאנחנו תלויים בו יותר ממה שהבנו.

אתם לא צריכים לבטל את הבידור שלכם כדי להחזיר אותו. פשוט תפסיקו להקהות כל רווח קטן. השאירו את הנסיעה במעלית ריקה, צאו להליכה בלי פסקול, שבו עם הקפה ותנו למחשבות לנדוד. אי־הנוחות עוברת, ומעבר לה נמצא החלק במוח שלכם שחושב, מקשר ויוצר — החלק שהיה אצלכם על השתק. השעמום מעולם לא היה האויב. שם חשבתם כמה מהמחשבות הכי טובות שלכם.

Sources

1. Mann, S., & Cadman, R. (2014). Does being bored make us more creative? Creativity Research Journal, 26(2), 165–173.
2. Buckner, R.L., Andrews-Hanna, J.R., & Schacter, D.L. (2008). The brain's default network: Anatomy, function, and relevance to disease. Annals of the New York Academy of Sciences, 1124(1), 1–38.
3. Wilson, T.D., et al. (2014). Just think: The challenges of the disengaged mind. Science, 345(6192), 75–77.
4. Baird, B., et al. (2012). Inspired by distraction: Mind wandering facilitates creative incubation. Psychological Science, 23(10), 1117–1122.
5. Eastwood, J.D., Frischen, A., Fenske, M.J., & Smilek, D. (2012). The unengaged mind: Defining boredom in terms of attention. Perspectives on Psychological Science, 7(5), 482–495.

איך אנחנו חוקרים ומבקרים את זה